🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
נהוג להסביר שחודש אב, חודש החורבן, נקרא כך כדי ללמדנו שגם החורבן וגם הצרות מגיעים מתוך אהבת אב. הסבר זה נכון ויסודי, אך יש בו עוד עומק שלא תמיד שמים לב אליו: לא רק שהצרה עצמה מגיעה מאהבה, אלא שדווקא אחרי הצרה מתגלה טוב מיוחד במינו — טוב שאין כמותו בשום זמן אחר. השיעור הבא מגלה זאת דרך פסוק אחד קצר, ודרך יום אחד בשנה שגדולתו כמעט נשכחת.
אנחנו נמצאים בחודש הנקרא "אב", וידועה השאלה: מדוע נקרא דווקא כך חודש שמלא כל כך הרבה חורבן וצרות? התירוץ המקובל הוא שכל הצרות, גם הן, מגיעות מאבא אוהב. תשובה נכונה ויסודית — אך יש בעניין עוד ביאור. יש להעמיק בפסוק: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה". חלקו הראשון של הפסוק — שה' מייסר את מי שאוהב — מוכר לרוב. אך החלק השני, "כְּאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה", מכיל עומק נוסף שלא כולם מכירים.
מבאר רש"י את "כְּאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה": כאב שרוצה בטובת בנו, כדי להטיב לו ולפייסו אחרי שהוכיח אותו, "כֵּן יֶעֱרַב לְךָ הַטּוֹבָה אַחַר הַמַּכָּה". כך דרכו של אב: אחרי שהוא מכה את בנו, מפני שבנו לא התנהג כראוי, הוא מרחם עליו — סוף סוף זה בנו — ומנסה לפייסו ולהיטיב לו. וכאשר הקדוש ברוך הוא נאלץ להוכיח אותנו, אחר כך "יערב" לנו הטוב שמגיע — טוב מיוחד, ערב במיוחד, שמגיע דווקא לאחר הייסורים. כיצד זוכים לטוב הזה למעשה? כאשר באה על האדם צרה או בעיה כלשהי, והוא אינו מנתק את הקשר עם אביו שבשמים — ממשיך להודות לקדוש ברוך הוא על כל הטוב שסובב אותו, ואפילו על הצרה עצמה, מתוך אמונה שאבא טוב עושה רק לטובתו, וממשיך לאהוב את ה' — אז, כאשר מסתלקת הצרה, הקדוש ברוך הוא מפייס אותו ומביא לו טוב גדול עד מאוד.
כשאנו שומעים "חודש אב", אנו נזכרים מיד בתשעה באב. אך אסור לשכוח שבחודש הזה יש עוד יום גדול עד מאוד. בסוף מסכת תענית, מיד לאחר האזכור של תשעה באב, ממשיכה המשנה ואומרת: "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים". מסבירים המפרשים: הכוונה שט"ו באב גדול מכל שאר הימים הטובים — יותר מפסח, יותר משבועות, יותר מסוכות. ט"ו באב הוא בדיוק היום השביעי אחרי תשעה באב — היום שבו קמים מן השבעה. וזהו בדיוק היום שבו מתגלה הרחמנות והטוב של האב, לאחר שבוע של אבלות על הרצפה.
במשך הדורות ראה עם ישראל שוב ושוב איך אור עצום נגלה דווקא בט"ו באב. בתשעה באב נגזר על אבותינו במדבר שלא ייכנסו לארץ ישראל, וכל שנה מתו חמישה עשר אלף מדור המדבר. אך בט"ו באב, מבארים בעלי התוספות, ביטל הקדוש ברוך הוא את הגזירה לגמרי — ואותם חמישה עשר אלף שהיו אמורים למות, נשארו חיים. בתשעה באב נחרבה ביתר, ורק כעשרים שנה לאחר מכן, בט"ו באב, ניתנו הרוגי ביתר לקבורה — ואירע נס עצום: כל הגופות נמצאו שלמות ולא נרקבו כלל. ט"ו באב מלמד אותנו: אין טוב כמו הטוב שמגיע לאחר החורבן. כאשר האדם ממשיך לאהוב את הקדוש ברוך הוא גם בשעת הצרה, מתגלה בסופה אור עצום שאין כמותו. יהי רצון שנזכה במהרה שדווקא בט"ו באב ייבנה בית המקדש, ונזכה כולנו לגילוי הטוב הגדול הזה — "יוֹם שֶׁמְּחוֹל בּוֹ לִבּוֹ" — במהרה בימינו, אמן.